הכנס השנתי של מכון תל אביב לפסיכואנליזה בת זמננו, מאי 2024
ההרצאה תציע מבט ראשוני בהתמודדות של ילדים עם הטראומטיות הרדיקלית של השבת השחורה. קתי קארות' (1995) כתבה שהמאורע הטראומטי מורכב מהאמת האמפירית אודותיו, בצירוף האמת של היותו לא מובן. משהו תמיד חומק מהשפה, מסרב להתעכל עד תומו. כיצד מתנהלים במרחב כזה ילדינו, על תפיסותיהם המאגיות, על יכולת השפה הרצפטיבית המאזינה לצלילים שמאחורי המילים?
בהרצאתי אחזור לתפקיד המשמעותי שמילאה הפסיכואנליזה, בהגדרת הצרכים הרגשיים של ילדים במהלך ואחרי מלחמת העולם השנייה. וויניקוט ליווה את תוכנית הפינוי של אלפי ילדים מהערים המופצצות אל כפרים בעורף הבריטי, ומסקנותיו אודות ההשלכות הרגשיות של הפינוי רלוונטיות מתמיד. בולבי ניסח את מה שהכרחי, את מה שאי אפשר לגדול בלתו.
על בסיס יסודות אלה נחבור לממצאי מחקר עכשווי עם ילדי השבת השחורה, ונתבונן בממצאים ראשוניים לגבי מצבם הנפשי. נעסוק בתפקידם המורכב של מבוגרים בעת הזו, הנדרשים להחזיק את הסערה הנפשית בתוך המעטפת שלהם, על-מנת שיוכלו להמשיך לספק מצע נפשי מיטיב לילדים. במובן זה, מבוגרים נהיים בעצמם 'מקום לדאגה', מרחב הנושא בתוכו את התחושות הקשות, קשוב לפנטזיות הילדיות ומאזן את הדף האינפורמציה.
בסיום ההרצאה אשתף בתהליך כתיבת ספר ילדים המתרחש בשבת השחורה ומייד לאחריה. נדבר על החיפוש אחר מילים שיעזרו, ועל חוויות הקראה ושיחה עם ילדי העוטף.
כנס האיגוד הישראלי הרב תחומי לפסיכותרפיה, מאי 2019
שאלות על אהבה ותשוקה המתעוררות בחדר הטיפול מלוות אותנו מראשית ימי הפסיכואנליזה. כבר הזוגות הטיפוליים הראשונים – יוזף ברויאר ואנה או, קרל יונג וסבינה שפילריין, שנדור פרנצי ואלמה פאלוס – הדגימו את האופן בו המפגש הטיפולי נוטה לייצר 'סיפורי אהבה' סוערים, שיש לנהל בזהירות ובתבונה.
ההנחיה של זיגמונד פרויד היא לראות באהבת המטופל ביטוי העברתי, כלומר לחקור באמצעות האהבה המופנית למטפל את שורשיו הקדומים של דפוס הקשר המופנם. פרויד מעלה את שאלת האמיתות של אהבת המטופל, מדגיש שאין להיענות לה ברמה המציאותית ורק לעבד ולקשר אותה לשורשיה הלא-מודעים. אבל כמעט באותה נשימה, פרויד מציין שאהבת המטופל אינה שונה מהותית מאהבה מחוץ לקליניקה, משום שכל צורות האהבה מבוססות על אירועי ילדות מוקדמים.
כמו בטיעון המורכב שלו, גם המטופלים שלנו מתקוממים על הניסוח של אהבתם העכשווית ומלאת החיים בתור ביטוי העברתי. הם דורשים מאיתנו לראות את אהבתם כאמיתית ומלאת משמעות בהווה, להכיר גם באהבת המטפל, ולמצוא דרכים לנסח את האהבה והוויתור עליה כהדדיים.
בהרצאה הנוכחית נשתמש במרחב הבדיוני של הפרוזה; סיפורם של המטופל איתמר והפסיכולוגית שלו אלה בספר 'המכתב'. איתמר ואלה מחליפים ביניהם מיילים כשנה לאחר סיומו הטעון של הטיפול, מאפשרים לנו להתבונן באופנים בהם הקשר הטיפולי מיוצג, ואולי ממשיך להתקיים? במדיה האינטרנטית. בהרצאה ננוע בין מרחב המעבר של האינטרנט, לבין מרחב המעבר של היצירה הספרותית – האם דווקא הם יאפשרו לנו לגעת באמיתות אודות הקשר הטיפולי?