הרצאות קרובות

הרצאות קודמות

בדידותנו ביקום הפרוורטי

הכנס השנתי של מכון תל אביב לפסיכואנליזה בת זמננו, מרץ 2022

נקודת המוצא להרצאה היא תחושת בדידות עמוקה, באנליזה בה הלכנו ושקענו במעמקי הפרוורסיה. ביקום בו שלטו ביטול ומחיקה, לימדתי את עצמי לחיות בסוד מאחורי גבו, לבדי. אך בעודי משתפת פעולה עם החייאת יחסי האובייקט המאיינים בהעברה ובהעברה הנגדית, התחוללה תנודה פנימית מפתיעה, ועמה הזמנה להיפגש מעברו השני של הייאוש. ההרצאה כללה הדגמות מתוך האנליזה, אשר המחישו את חוויית הבדידות והתמורות שחלו בה.

לתכנית הכנס

להיפגש עם מיניות בחדר הטיפולים

הקומה השישית, אוגוסט וספטמבר 2021

במסגרת סדרת הרצאות העמקה למטפלים בקומה השישית, שוחחנו על העברה אירוטית והעברה אירוטית נגדית.

קוראים לזה אהבה

מכון תל-אביב לפסיכואנליזה בת-זמננו, ינואר 2020

הטיפול הפסיכואנליטי הראשון התנהל בשנים 1880-1882, ופורסם למעלה מעשור מאוחר יותר, בספר 'מחקרים בהיסטריה' (1895). יוזף ברוייר, רופא וינאי וידידו של זיגמונד פרויד, טיפל בעלמה ברטה פפנהיים המכונה Anna O. ברטה בת ה- 21 פיתחה סדרה של סימפטומים היסטריים שהחמירו מאד לאחר מות אביה, והשיחות היומיות עם ברוייר הועילו לה לאין שיעור. ברטה כינתה את הטיפול החדשני 'טיפול בדיבור' וגם 'ניקוי ארובות', רומזת בהומור על איכותו המיטיבה והמשחררת. 

אף שתיאור המקרה שכתב ברוייר הסתיים ללא בעיות מיוחדות, מידע שהתקבל מחוץ לטיפול – מהתכתבות של פרויד וארוסתו מרתה ברנייז, מהערות מאוחרות של פרויד ביחס למקרה ומהביוגרפיה של פרויד שפרסם ארנסט ג'ונס – רומז על צרות צרורות…  על-פי המידע הנוסף, ברוייר לא הפסיק לדבר על המטופלת המיוחדת שלו, עד שמתילדה אשתו דרשה שיעצור את הטיפול. ביוני 1882, לאחר שברטה קיבלה ממנו הודעה על סיום הטיפול, פיתחה במהירות סימפטום חדש ומטריד: "בערבו של אותו יום הוא נקרא אליה שוב, ומצא אותה מבולבלת ומתפתלת בכאבי בטן. כשנשאלה מה אירע לה ענתה – הנה בא ילדו של ד"ר ברוייר". כבר למחרת, יצאו יוזף ומתילדה ברוייר לחופשה זוגית בוונציה, ויוזף וברטה לא חידשו את שיחותיהם.

כיצד ניתן להבין את הלידה ההיסטרית שהתרחשה בסיומו החטוף של הטיפול הפסיכואנליטי הראשון? ולמה התכוון פרויד כשהציע בעקבות זאת את מושג ההעברה (transference)? הרצאה זו חוקרת את שכבות הרקונסטרוקציה של המקרה הפסיכואנליטי הראשון, ובוחנת את התנועה בין ההווה של הטיפול לבין עברה של המטופלת, שזכה לשחזור אך לא לפירוש אנליטי. דרך הטיפול של ברטה ויוזף נתבונן במושג המודרני יותר מרחב פוטנציאלי, ונבדוק את האפשרות העומדת בפנינו כמטפלים לנוע בגמישות בין רמות שונות של חוויה והוויה, מבלי להכריע ומבלי לבחור ביניהן. עולם הספרות ילווה אותנו בדרכנו להכיר את נפלאות המרחב הפוטנציאלי, אותו אזור ביניים רב גוונים שבין פנים וחוץ, בין מציאות לדמיון. 

לתכנית המדעית 2019-2020,  "הערות על אהבת העברה – על מיניות ותשוקה בקליניקה"

מלוא היופי ותהום הכאב

מוזיאון הרצליה, נובמבר 2019

הרצאה זו מלווה במבט פסיכואנליטי את מיצג הוידאו של האמנית איריס נשר – "מחוץ לזמן". המיצג מביא את מבטה האוהב של אם, שהיא צלמת, בבנה השובב ויפה התואר. בצילום הראשון במיצג ארי בן שש, ישן על כורסה במוזיאון ישראל בירושלים. הצילומים מתחלפים ואנחנו צופים בארי גדל לנער, מנמנם גם בארמיטז', בגוגנהיים ובטייט… איריס מתעדת את "עייפת המוזיאונים" של ארי, ובהדרגה הופך המשחק בחלל המוזיאון למשותף, כשארי נוכח גם כבמאי של הסצנות המצולמות. בצילום האחרון במיצג מופיעה איריס עצמה, לאחר מותו של ארי. היא עומדת בכניסה למוזיאון ברומא, עיניה עצומות ואז נפקחות מולנו, מישירות אלינו מבט.

בהרצאה אני עוסקת במורכבות נקודת המבט של האם בפסיכואנליזה, ומתייחסת למעבר המומחש היטב במיצג, ממשחק של אחת למשחק בשניים. אני מתארת את המיצג מנקודת מבט אדיפלית, וממחישה את החיבור להמלט, שהוא מי שאמר the time is out of joint, כלומר נופל מחוץ לזמן.

אף שמדובר ביצירה הלפותה היטב בתוך הזמן המשותף של איריס וארי, אני מציעה דרכים לחשוב על העבודה שנעשתה עם הצילומים לאחר מותו, ועל ההחלטה האמיצה להציגם במוזיאון ולהיפגש עם מבטים נוספים. "אולי התערוכה הזו היא כמו קפסולה של זמן ואהבה, שמונחת כאן בינינו. זהו הסיפור על החיים, במלוא יופיים, עם תהומות הכאב שיש בהם. ואפילו את השובבות של ארי יש בה, כי אם היה מגיע, אין ספק שהיה נרדם גם כאן, בתור פעולת מחתרת ארס-פואטית. והנה הוא עושה בדיוק את זה…"

לתכנית הרצאות זמן דיוקן 1

A Prepared Mind for Analytical Mistakes

כנס האיגוד הבינלאומי לפסיכואנליזה ופסיכותרפיה התייחסותית IARPP, יוני 2019

"In the fields of observation chance favors only the mind which is prepared" (Louis Pasteur, 1854).   

In this lecture, I discuss reasons for which we ought not to let our analytical mistakes be silenced. Rather, I call attention to our mistakes as opportunities to lay a foundation for a lively mutual exploration. This lecture revisits Freud's most tormenting analytic failure –Dora, and then considers theoretical developments that promote working through our mistakes in an open minded and transparent fashion.

The intriguing idea that for a scientific mistake to become an invention, it must be met by a prepared mind which holds enough knowledge and experience to allow it to sense the hidden opportunity, is demonstrated in the psychoanalytic sphere. Could it be that Freud gave us Dora’s analysis as a brave scientist, allowing his failure to become a point of shared curiosity? Through it we learn that in many cases, being trapped in the analytic relationship precedes our understanding. We then agree to play along, keep observing, keep imagining, until out of the clinical material a truthful account of the shared experience arises.

> לעמוד הכנס

> לחוברת הכנס

אהבה במרחב הטיפולי – בין האמיתי לאמיתי יותר

כנס האיגוד הישראלי הרב תחומי לפסיכותרפיה, מאי 2019

שאלות על אהבה ותשוקה המתעוררות בחדר הטיפול מלוות אותנו מראשית ימי הפסיכואנליזה. כבר הזוגות הטיפוליים הראשונים – יוזף ברויאר ואנה או, קרל יונג וסבינה שפילריין, שנדור פרנצי ואלמה פאלוס – הדגימו את האופן בו המפגש הטיפולי נוטה לייצר 'סיפורי אהבה' סוערים, שיש לנהל בזהירות ובתבונה.

ההנחיה של זיגמונד פרויד היא לראות באהבת המטופל ביטוי העברתי, כלומר לחקור באמצעות האהבה המופנית למטפל את שורשיו הקדומים של דפוס הקשר המופנם. פרויד מעלה את שאלת האמיתות של אהבת המטופל, מדגיש שאין להיענות לה ברמה המציאותית ורק לעבד ולקשר אותה לשורשיה הלא-מודעים. אבל כמעט באותה נשימה, פרויד מציין שאהבת המטופל אינה שונה מהותית מאהבה מחוץ לקליניקה, משום שכל צורות האהבה מבוססות על אירועי ילדות מוקדמים.

כמו בטיעון המורכב שלו, גם המטופלים שלנו מתקוממים על הניסוח של אהבתם העכשווית ומלאת החיים בתור ביטוי העברתי. הם דורשים מאיתנו לראות את אהבתם כאמיתית ומלאת משמעות בהווה, להכיר גם באהבת המטפל, ולמצוא דרכים לנסח את האהבה והוויתור עליה כהדדיים.

בהרצאה הנוכחית נשתמש במרחב הבדיוני של הפרוזה; סיפורם של המטופל איתמר והפסיכולוגית שלו אלה בספר 'המכתב'. איתמר ואלה מחליפים ביניהם מיילים כשנה לאחר סיומו הטעון של הטיפול, מאפשרים לנו להתבונן באופנים בהם הקשר הטיפולי מיוצג, ואולי ממשיך להתקיים? במדיה האינטרנטית. בהרצאה ננוע בין מרחב המעבר של האינטרנט, לבין מרחב המעבר של היצירה הספרותית – האם דווקא הם יאפשרו לנו לגעת באמיתות אודות הקשר הטיפולי?

>   לצפייה

טעות בפסיכואנליזה: מחסימה ליצירתיות

שיח גלריה מחשבות על טעות, מאי 2018

הרצאה זו ניתנה בשיח גלריה שעסק במושג הטעות בצילום ובפסיכואנליזה, בהשתתפות האמנים אורי גרשוני ומיכל היימן. מהזווית הפסיכואנליטית, חזרתי לאחד הכישלונות הידועים בפסיכואנליזה – האנליזה של דורה שהופסקה בחטף, לאחר שסירבה לקבל את הפרשנות של פרויד.  "היא הקשיבה לי בלי להתנגד לדבריי", כתב פרויד ב- 1905, "נפרדה ממני בחביבות רבה […] – ולא חזרה עוד"…

באמצעות האנליזה של דורה, אני סוקרת את התנועה ההיסטורית ממתודה בה הידע האובייקטיבי נתון בידי המטפל, לעבר מתודה דיאלקטית בה הפגיעויות והטעויות של שני המשתתפים נפגשות במרחב הקשר. אני מתארת את דרכו הארוכה והמרתקת של המושג העברה נגדית (Countertransference) מלכלוך, כתם על הצילום, טעות של אנליטיקאי לא מיומן, לכדי חומר משמעותי ומקדם הבנה. בכתיבה בת זמננו, דווקא רגעי ה'אנאקטמנט' (Enactment), בהם האנליטיקאי מדבר או מתנהג מתוך הפעלה רגשית עוצמתית לא מכוונת, מסמנים את האזור בו טמון ידע רב-ערך, שאינו נוטה להתגלות בדרכים אחרות.

ואף שפרויד התייסר בטיפול בדורה שנים רבות, אני רואה בכתיבת המקרה מתנה יקרת ערך, אשר  תרמה לביסוסה של עמדה סקרנית כלפי טעויות אנליטיות.

לתכנית שיח גלריה מחשבות על טעות

קורסים

אני מלמדת במגמה הקלינית באוניברסיטת תל-אביב (ראיון קליני, התהוות הפסיכולוג הקליני, טיפול פסיכודינמי: מבט מקרוב), ומרצה בתוכניות שונות באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת רייכמן הבינתחומי הרצליה (פסיכותרפיה: שלוש נקודות מבט, חקר הפסיכואנליזה מפרספקטיבה של אהבה ותשוקה ביחסים הטיפוליים, מפגש בין פסיכואנליזה וקולנוע ועוד).